המעבר לגז טבעי: את המחיר ישלמו הדורות הבאים

האם המעבר של משק האנרגיה הישראלי לגז טבעי הוא אכן דבר חיובי? מתברר כי בעולם מתגברים הקולות הקוראים לגמילת האנושות מכלל הדלקים הפוסיליים.

המעבר של משק האנרגיה הישראלי לגז טבעי, בעיקר בעקבות גילוי מאגרי הגז לחופי הארץ, משווק כפריצת דרך דרמטית. צמצום התלות בפחם, מקור האנרגיה העיקרי של ישראל זה שנים, הוא התקדמות שבאמת אי אפשר להמעיט בערכה. ואולם, בעולם מתגברים הקולות הקוראים לגמילת האנושות מכלל הדלקים הפוסיליים – פחם, נפט וגם גז טבעי – בשל תרומתם לשינויי האקלים.

בישראל מתמקדים החששות הסביבתיים ממקורות האנרגיה הללו בזיהום האוויר. אלא שמעבר לכך, גזי החממה הנפלטים בתהליכי הפקת האנרגיה, ובפרט פחמן דו חמצני, מגבירים את אפקט החממה וכתוצאה מכך מביאים להאצה ולהחרפה של שינויי האקלים בעולם.

צילום: Swinsto101 (CC BY-SA 3.0), via Wikimedia Commons

אין מדובר בנבואת זעם עתידית, כפי שלפעמים מקובל לחשוב - שינויי אקלים מתרחשים כבר עכשיו. על פי ניתוח עדכני שפרסם השירות המטאורולוגי במארס 2015, בישראל נרשמה עלייה משמעותית בטמפרטורה הממוצעת בשנות ה-90 והתייצבות בשנות האלפיים. בעולם, על פי חישובים שביצעו שורה של מוסדות מחקר ובהם נאס"א, שנת 2014 הייתה השנה החמה ביותר מאז ראשית מדידות הטמפרטורה. אבל אין מדובר בחריגה סטטיסטית נדירה, אלא במגמה מבוססת - מאז שנת 2000 נשבר השיא הזה לא פחות מתשע פעמים.

הפקת אנרגיה היא המקור העיקרי בעולם לפליטה של גזי החממה. שימוש בגז טבעי להפקת אנרגיה אמנם כרוך בהיקף קטן משמעותית של פליטות גזי חממה לעומת פחם, בערך חצי. לכן, לעתים קרובות מוצג הגז הטבעי כ"דלק מעברי" – כלומר, כגשר שבין דלקים מזהמים כמו פחם ונפט לבין אנרגיה מתחדשת. אבל כל ישראלי יודע שלפחות בארץ אין דבר קבוע יותר מ"זמני". בנוסף, גם אם מדובר בכמות קטנה יותר של פליטות פחמן דו-חמצני עדיין מדובר בתוספת, כתבה מדענית האקלים נעמי אורסקס (Oreskes). ומאחר שאורך החיים של פחמן דו-חמצני הוא עשרות שנים, אנחנו למעשה מבטיחים לדורות הבאים שינויי אקלים הרסניים.

מעבר לכך, מחקרים מראים שהישענות על גז טבעי לא תתרום באופן משמעותי לבלימת שינויי האקלים, והיא אף עלולה להחמירו. מתאן למשל הוא גז חממה שאורך חייו קצר יותר מזה של הפחמן הדו חמצני, אך הוא עוצמתי פי 20 ממנו. ואולי כאן האירוניה הגדולה בתפיסה של הגז כ"דלק מעברי": מאמר שפורסם ב-2011 בכתב העת Climate Change Letters הראה כי דליפות מתאן מקידוחי גז טבעי אף עלולות להאיץ את תהליכי ההתחממות הגלובלית.

למרות זאת, מדינות רבות ממשיכות להעניק סובסידיות נדיבות במיוחד לדלקים פוסיליים - במידה גדולה בהרבה ממחויבותן להתמודדות עם שינויי האקלים, שכבר הוגדרו כמשבר הגדול ביותר שפקד את האנושות אי פעם. על פי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, ממשלות העולם מסבסדות דלקים פוסיליים בשיעור של יותר מפי ארבעה מזה שמקבלות אנרגיות מתחדשות. בתשקיף האנרגיה העולמי שפרסמה בנובמבר 2014 הזהירה הסוכנות, כי מדיניות כזו פוגעת ביכולת להרחיב את השימוש באנרגיות מתחדשות וכתוצאה מכך מקטינה את יכולתה של האנושות לבלום את שינויי האקלים. על פי ממצאי הניתוח, המשך מגמה זו יוביל לעלייה של 3.6 מעלות צלזיוס בטמפרטורה העולמית עד סוף המאה הנוכחית, וכתוצאה מכך יגדל הסיכון לסופות קטלניות, בצורות קשות ועלייה בגובה פני הים.

עלייה של 0.85 מעלות

על פי סדרת דוחות שפרסם הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים, הסמכות המדעית העולמית בתחום האקלים, עד כה, מאז ראשית המהפכה התעשייתית באמצע המאה ה-19, נרשמה בכדור הארץ עלייה של 0.85 מעלות צלזיוס. היעד שעליו הסכימו מנהיגי העולם, בהמלצת מדענים, כדי למנוע את ההשפעות הקשות ביותר של שינויי האקלים, הוא עלייה של לא יותר משתי מעלות צלזיוס. ואולם, סוכנות האנרגיה הבינלאומית התריעה כבר מספר פעמים בשנים האחרונות, כי כדי לעמוד ביעד הזה, יהיה העולם מוכרח לוותר על שני שלישים מכלל מאגרי הדלקים הפוסיליים שכבר אותרו.

במחקר שפורסם בכתב העת Nature בינואר 2015 נבחנה הסוגיה לעומק. על פי ממצאי המחקר, עד שנת 2050 לכל המאוחר יהיה צריך לדאוג שלפחות שליש ממצבורי הנפט, חצי ממצבורי הגז ו-82 אחוז ממצבורי הפחם בעולם יישארו באדמה, אם הקהילה הבינלאומית מתכוונת לעמוד ביעד שקבעה לעצמה לבלימת שינויי האקלים.

המחקר מיפה גם את מצבורי הנפט, הפחם והגז הטבעי שייאלצו להישאר בלתי מנוצלים. בין היתר מציינים מחברי המחקר כי מדינות המזרח התיכון יצטרכו לוותר על כמות של יותר מ-260 מיליארד חביות נפט, היקף מקביל לזה של כל מאגר הנפט של סעודיה, וכך גם על 60 אחוז ממאגרי הגז הטבעי במזרח התיכון. "לקח אחד מהמחקר הזה ברור מאליו: כשאתה בבור, תפסיק לחפור", אמר ביל מקקיבן, אחד ממובילי תנועת האקלים העולמית, בראיון ל"גרדיאן".

בנובמבר 2014 קרא מזכ"ל האו"ם באן קי-מון לארגונים ולחברות מסחריות, ובפרט לקרנות פנסיה ולחברות ביטוח, לצמצם את השקעותיהם בדלקים פוסיליים. לקריאה למשיכת השקעות מדלקים פוסיליים שותפים שורה של ארגונים ודמויות ציבוריות בולטות כולל חתן פרס נובל לשלום הארכיבישוף לשעבר דזמונד טוטו וסגן נשיא ארצות הברית לשעבר אל גור.

גם ברק אובמה הכיר בכך שהגיע הזמן לשנות כיוון. "אין ספק שאם נשרוף את כל הדלקים הפוסיליים המצויים עכשיו בקרקע כדור הארץ יהפוך לחם מדי וההשלכות יהיו חמורות", אמר הנשיא האמריקאי בראיון לסדרה התיעודית "Years of Living Dangerously". כלכלנים כבר מבינים את המשמעויות ומתריעים כי חקיקה בינלאומית להגנה על האקלים, במידה רבה בזכות הלחץ המתמשך של פעילי אקלים ברחבי העולם, עשויה להביא לכך שהשקעות בתעשיית הדלקים הפוסיליים יאבדו מערכן באורח דרמטי, לפעמים עד כדי חצי משוויין.

בדצמבר הקרוב, כבכל שנה ב-20 השנים האחרונות, יתכנסו נציגי מדינות העולם לוועידת שינויי האקלים של האו"ם. ואולם הפעם בפריז מיועדים שליחיהן של ממשלות העולם לאמץ הסכם בינלאומי חדש, אשר ייכנס לתוקף בשנת 2020 ויחליף את פרוטוקול קיוטו. ההסכם החדש, שיתבסס על התחייבויות שיגישו כל אחת מהמדינות בחודשים הקרובים, יקבע את המדיניות העולמית ביחס להתמודדות עם שינויי האקלים, הן מבחינת היערכות להשפעותיהם השונות והן מבחינת הטיפול בגורם עצמו – קרי, הפחתת פליטות גזי החממה.

אצלנו, על אף מחויבותה הבינלאומית של ישראל, התכנית הלאומית למאבק בשינויי האקלים מתעלמת לחלוטין ממקורות האנרגיה שלנו אף שהם בבחינת הפיל שבחדר. ולמעשה, גם במתכונתה הנוכחית יישום התכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה הוקפא לפני כשנתיים במסגרת חוק ההסדרים.

כתוצאה מכך, קרוב לוודאי שישראל לא תעמוד ביעד צמצום הפליטות שלקחה על עצמה בוועידת קופנהגן ב-2009. למעשה, גם היעד הזה – הפחתה של 20 אחוזים בשיעור הפליטות החזוי לשנת 2020 עד אותה שנה – הוא יעד מאוד לא שאפתני, ודאי עבור מדינה שמשייכת עצמה לעולם המפותח. באירופה ובמרבית מדינות העולם מחושבת הפחתת הפליטות ביחס לשנת הבסיס המקובלת 1990. אצלנו, לעומת זאת, מדובר למעשה בגידול – לכאורה מואט יותר, ומכל מקום גידול.

אלא שמגמת הגידול המעוכב ניכרת עוד יותר כשמדובר בחלופות. החלטת ממשלה מ-2009 קבעה כי עד שנת 2014 יופקו חמישה אחוזים מהחשמל בארץ ממקורות מתחדשים כמו אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח. ב-2013 עמד שיעורן של האנרגיות המתחדשות מתוך כלל מקורות החשמל בישראל על 1.4 אחוזים - השיעור הנמוך ביותר בקרב מדינות ה-OECD באותה שנה. גם ביעד הקודם שקבעה הממשלה – שני אחוזים עד שנת 2007 – לא עמדה המדינה.

האמת היא שמקורות האנרגיה הם לא הסיפור כולו. בצד נטישת הדלקים הפוסיליים, ישנה חשיבות מכרעת גם לצריכה. התייעלות אנרגטית וגם הפחתת הצריכה הן קריטיות בדרך להפיכת משק האנרגיה בארץ לבר קיימא יותר. ב-2008 הציבה הממשלה יעד לצמצום של 20 אחוזים מצריכת החשמל בישראל עד שנת 2020. אפשר רק לקוות שלפחות היעד הזה ימומש.

התייעלות אנרגטית משמעותית תסייע בהפחתת הצריכה של כלל מקורות האנרגיה אבל בסופו של דבר, העדפה של גז על פני אנרגיות מתחדשות עומדת בסתירה למחויבותה של ישראל למאמץ העולמי לבלימת שינויי האקלים – בוודאי במדינה שנהנית מכמות גדולה בהרבה של אור שמש מאשר של גז טבעי.  וכשגז משווק כמקור אנרגיה "ירוק" וזול הוא לא הגשר אל אנרגיה מתחדשת, נקייה בהרבה, אלא דווקא מחסום בפניה.

מופיע בגיליון מאי של גליליאו